‘Every personal trait absorbed by the child becomes fixed forever, and even if reason later disclaims it, something of it remains in the subconscious mind. For nothing that is formed in infancy can be wholly eradicated...What the child has absorbed, remains a final ingredient of his personality.’ Absorbent Mind p 60
"כל מאפיין אנושי הנספג ע"י הילד נצרב אצלו לנצח. ואפילו אם בשלב מאוחר יותר נראה כי הנסיבות השתנו או נשכחו, משהו מזה יישאר בתת מודע. כל מה שנבנה ונצרב בינקות לא יכול להיעלם לחלוטין... מה שהילד ספג, נשאר כמרכיב קבוע באישיותו." המוח הסופג עמ' 60
אני הייתי הילדה הזו, שבולעת את כל העולם.
אני הייתי הילדה הזו שקופצת ורצה ונופלת וקמה.
אני הייתי הילדה הזו ששרה ומופיעה ורוצה שכולם ייראו אותה.
אם הייתי יכולה לדבר עם הילדה שהייתי, הייתי מספרת לה שהעולם הוא מקום נפלא רוב הזמן, שיש עוד כל כך הרבה לגלות, לראות, לעשות, לנסות. הייתי ילדת סנדביץ', ילדה מרכזית. למשך שלוש השנים הראשונות בחיי הייתי הילדה הצעירה, השנייה, אבל כשהייתי בת שלוש, עם המעבר לתת-השלב ההתפתחותי השני, קיבלתי במתנה את אחי הקטן ומאז אני באמצע. מוצאית את מקומי בין כולם.
מונטסורי דיברה רבות על תפקידם של המבוגרים המשמעותיים בחיי הילדים בעיקר בשלב ההתפתחותי הראשון, מגיל הלידה ועד גיל שש.
אנחנו מתכוננים כל כך הרבה ללידה ולתינוק שיגיע, מתעניינים בבטיחות, קונים סלקל ומנשא ועריסה ומיטה, שידת החתלה, כרית הנקה, אמבטיה, מוניטור, מזרן פעילות, עגלה, תיק לעגלה והרשימה נמשכת עוד ועוד.
ומי יכין אותנו? וכשהילד גדל, איך נדע שגדלנו כהורים יחד איתו? איך נדע לזהות את המעבר הסמוי מן העין?
הילדים שלנו הם הדבר היקר ביותר לנו. היצירה הגדולה ביותר שלנו.
ואז מגיע השלב הזה, שהם פתאום גדלים לנו. ובהתחלה כל מילה וכל צעד ראשון אנחנו מתעדים, מצלמים, משתפים. בגיל שלוש, כבר לא נזכור את הראשוניות הזו. פתאום הילדים והילדות שלנו דורשים וצריכים עוד עצמאות. הם מגלים את עצמם, את הרצונות שלהם. המוח הסופג שלהם הופך להיות מוח סופג מודע, מה שהופך את החיים שלנו להרבה פחות עצמאיים. יש לנו אדם קטן שמשמיע את דעתו או רצונו לגבי דברים שונים ואנחנו נדרשות להחליט ולבחור כיצד להגיב. והאחריות היא כל כך גדולה כשדבריה של מונטסורי מהדהדים לי: כל מה שנצרב בשלבים הראשונים נשאר כמרכיב קבוע באישיות של הילד....
תפקיד המבוגר הוא להכין את הסביבה הטובה ביותר להתפתחות הילדים, לאפשר להם להיות עצמאיים בהלימה לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאם, לצרכים ולמיומנויות שלהם. הסביבה שלהם היא הסביבה הפיזית שתתמוך באותה התפתחות אך חשובה באותה המידה ואולי אפילו יותר הינה הסביבה האנושית, הפסיכולוגית של הילדים – ההורים, בני המשפחה, החברים שמשפיעים באופן משמעותי על התפתחות הילדים ועל מי שיהיו בבגרותם.
ומה נשאר אצלי מאותה הילדה שהייתי? עם העיניים שרוצות לדעת הכל? לטרוף את העולם? מה אגיד להדר בת השלוש? בחודש הבא יימלאו 43 שנים לתמונה הזו, שצולמה ביום ברית המילה של אחי הצעיר. נראה כי המרחק ביני ובין הילדה הזו כל כך גדול ועדיין היא אני. יש בי עדיין את הרצון לדעת, לשאול, לנסות, להתנסות, להיות עצמאית, לעמוד על שלי, לדעת מתי לוותר.
כשהייתי בת שלוש, לא ידעתי עוד עד כמה ברת מזל אהיה להיות באמצע בין אחותי לאחי המדהימים אבל כאז גם היום אני מרגישה אהובה ובטוחה מוקפת באנשים יקרים הדואגים לי ומלווים אותי. ומה אנחנו מעבירים לילדים ולילדות שלנו?
