השנה הזו, התחילה עם פריחת הנרקיסים ועם תקוות רבות לבנות של פריחה. ואז הגיעה המגיפה שאיש לא חזה וכמו פרחי הנרקיסים העולם שמט ראשו והשפיל מבטו.
ד"ר מונטסורי אמרה שהאדם יצר את ה"טבע-על" supernatural, שבלי ההמצאות והפיתוחים שיצר האדם, היינו יושבים על האדמה ללא כסות, ולא בטוח שהיינו יכולים לשרוד את התהפוכות שעבר עולמנו.
מה הייתה ד"ר מונטסורי אומרת על השנה הזו? קטונתי מלחזות או לצפות את דבריה, אבל אם יורשה לי בכל זאת, אני חושבת שד"ר מונטסורי הייתה אומרת שמצד אחד עלינו להיות צנועים ולזכור את כוחו הגדול של הטבע ומצד שני, עלינו להביט בגאווה ובהשתאות במתנות שיש לנו: המוח לחשוב (ולפתח תוכנות שמקרבות אותנו בימי סגר, מסיכות, מכונות הנשמה וחיסונים), לב להרגיש (להתגעגע, לתמוך, לסייע) ויד ליצור (על חיסונים כבר דיברנו???)
השנה האחרונה הוכיחה כי לאדם יש כוח-על ויכולה להיות לו גם רוח-על בנפשו. והנה הנרקיסים שוב פורחים ומרימים את ראשם וגם בשבילי, באופן אישי, זאת הייתה שנת הנרקיסים שלי.
נרקיס היה מאז ומעולם הפרח האהוב עלי. משהו בשבריריות מול הריח העוצמתי, הניגודיות בין הלבן והצהוב, אולי זו העובדה שאמרו שהוא גדל בביצה. אני אוהבת מילים, אוהבת סיפורים אז מהנרקיס והצפרדע, מלך הביצה אל אגדות על נרקסיזם, הכל התערבב יחד והפרח הזה נקשר בליבי.
זו הייתה שנת הנרקיסים שלי. לגדל נרקיס דורש אמונה וסבלנות. לא תמיד אני מצטיינת בשני התחומים האלו. הנרקיס שצומח מתוך הבצל, מן קונטרסט כזה, למה שהעתיד מחכה לו. אז השנה הזו זרעתי זרעים וגם בצלים ופקעות. מונטסורי לימדה אותי שיש תקופה שבה צריך לזרוע כמה שיותר, אין לדעת מה יצמח ויפרח. האם מתוך הבצלים שלי, שהיו קשים ולעיתים יבשים יצמחו פרחים מפיצי ריח? היה זה חורף קשה שהביא בעקבותיו אביב וקיץ וסתיו ושוב חורף שמגיע עכשיו – ואיזו פריחה הוא מביא עימו?
זרעתי בשדות החינוך השנה, פגשתי אנשים מדהימים ומיוחדים שהפכו לי לחברי אמת. יצרתי שותפות שתביא שינוי אמיתי לכל כך הרבה ילדים, הורים ומחנכים בשנים הקרובות, למדתי, גדלתי, צמחתי וכנרקיס הרמתי את ראשי.
מתוך הביצה הקשה של חודשי הקורונה, צמחו והרימו את ראשם הנרקיסים: הצלחנו להביא את עולם ההכשרה המונטסורי ברמה הגבוהה ביותר אל ישראל, יצרנו הזדמנויות, טווינו קשרים ואנו רק בתחילת הדרך.
הרבה אנשים אומרים שהם היו רוצים למחוק את שנת 2020 מלוח השנה. אני אינני אחת מהן. אני רוצה לחרוט על לוח ליבי את השנה הזו. את הקושי שהביאה, את הפתרונות, את היצירתיות, את האנשים שנכנסו לליבי, את האפשרויות.
מה תביא איתה שנת 2021 העומדת בפתחינו? איני יודעת, אך אקבל אותה כנרקיס: בראש מורם לעיתים ומבט מושפל לעיתים, בימים שארגיש כבצל היבש אזכור את רגעי הפריחה ואפיץ ריח בושם נעים ככל שאוכל לכולם.
