בן הזוג שלי הוא מדען. כשנולד הבן הבכור שלנו, הוא לא ממש ידע הרבה על חינוך. כשהגיע הזמן לשלוח את הגדול לבית הספר, הייתי צריכה למצוא איזשהוא נימוק משכנע לשאלה "למה מונטסורי?". מיד שלפתי את הקלף המנצח ש"מונטסורי הינה שיטת הלימוד היחידה המבוססת מדע". זה עבד כמו קסם.
ד"ר מונטסורי, שהייתה מדענית בעצמה, השתמשה בתצפיות שלה ובכלים מדעיים כדי ללמוד על הילדים, על ההתפתחות שלהם ולתמוך בהם. היא גם אהבה ללמוד מחוקרים אחרים ולהסיק על התפתחות ילדים גם מתחום אחרים. כך למשל, היא למדה ממחקרים ותצפיות בביולוגיה על הנושא של "תקופות רגישות".
ד"ר מונטסורי מציינת בספרה "סוד הילדות" את המדען ההולנדי הוגו דה ואריס אשר היה לשיטתה הראשון לגלות את תקופות הרגישות של בעלי החיים.
מונטסורי עצמה, הייתה מרותקת למעגל החיים של הפרפר. היא אף הקבילה את גילגולי הפרפר השונים לשלבי ההתפתחות, כך שכל שלב הוא לידה מחדש.
הוגו דה ואריס, גילה כי זחלי תולעת המשי הקטנים, זקוקים לעלים הרכים במיוחד של העץ, נמצאים בצמרת העץ. ולכן, יש להם רגישות מיוחדת לאור המושכת אותם אל עבר העלים המתאימים ביותר בשבילם.
כאשר הזחלים גדלים, והצורך משתנה, נעלמת הרגישות המיוחדת הזו והזחלים עוברים לאכול את העלים העבים יותר מחלקים אחרים של העץ.
ד"ר מונטסורי לקחה את המחקר הזה והקבילה אותו להתפתחות בני ובנות אדם. לשיטתה, תקופות הרגישות הן תקופה מיוחדת וחד פעמית של רגישות מיוחדת, המאפשרת לתינוקות הרכים לרכוש מיומנויות ויכולות מיוחדות.
ומה כל כך מיוחד או "רגיש" בתקופות הללו? למה אנחנו מייחסות להן כל כך הרבה חשיבות? פשוט בגלל חלון הזדמנויות המוגבל בזמן, מאחר וברגע שהתינוק רוכש את המיומנות או היכולות הספציפית עליה הוא עובד, הרגישות תיעלם. לכן, תקופות הרגישות הללו הן כל כך שבריריות.
הכוח המיוחד הזה, מיוחס למוח הסופג והן קיימות אך ורק מגיל הלידה ועד גיל שש, בשלב ההתפתחותי הראשון של החיים, מאחר ויש להן תפקיד חשוב: לתמוך בהתפתחות הילדים בזמן שהם לומדים על הסביבה החדשה שלהם. מה שהילדים יכולים ללמוד ללא מאמץ בשש השנים הראשונות שלהם יישאר איתם לנצח.
אנחנו, המבוגרים לא יכולים להשפיע על תקופות הרגישות, לזרז אותן, להאריך אותן אבל יש לנו תפקיד אחר והוא משמעותי ביותר. אם נכיר את תקופות הרגישות, נדע לזהות אותן, מתי הן מגיעות לשיא, נוכל להסיר מכשולים שעלולים להפריע להתפתחות של הילדים והילדות ולהכין את הסביבה המייטבית לילדים שלנו על מנת לתמוך בהתפתחות הטבעית של כל ילד וילדה.
אנו מזהים שש תקופות רגישות: תנועה, שפה, סדר, התנהגות חברתית, שיפור החושים ורגישות לחפצים קטנים.
לא כל תקופות הרגישות מגיעות לשיא באותו הזמן, הן אורכות תקופות שונות אך מתקיימות לרוב במקביל. יש תקופות רגישות (כמו תקופת הרגישות לחפצים קטנים) שנמשכות זמן קצר יותר ותקופות רגישות (כמו שפה ותנועה) הנמשכות על פני כל השלב ההתפתחותי הראשון.
אפשר לחשוב על תקופות הרגישות כעל כלי מדהים הנמצא בארגז הכלים של הילדים בשש השנים הראשונות לחייהם, מין מנגנון פנימי טבעי העוזר להם בבניית העצמי שלהם.
מריה מונטסורי ביקשה מאיתנו להיות מודעים ל"אחת התופעות החשובות והמסתוריות ביותר" מכיוון ואנו המבוגרים "לא מכירים את הכוח שבמשחק, ואפילו פחות מודעים לנס המתחולל, היצירה של החיים הרוחניים ממה שנראה כלא כלום" (מריה מונטסורי, סוד הילדות, עמ' 46)
זה לא היה קל בהתחלה להסביר לבנזוגי המדען מדוע בית ספר מונטסורי הוא הבחירה הטובה ביותר שיכולנו לעשות עבור ילדינו, מאחר שכשאנו מדברים על התפתחות הילדים, יש כל כך הרבה מן הסמוי מן העין, כל כך הרבה תהליכים שאנו עלולים לפספס. אך המדען שבו יודע, שלעיתים כוחות פנימיים הם החזקים ביותר. וכמו שכל מדען אוהב הוכחות, יש לנו שלושה ילדים מונטסוריאנים שמוכיחים לנו מדי יום את הבחירה הנכונה שעשינו.
