2024 ניוזלטר חודש אוקטובר
חברות וחברים יקרים,
שנה חדשה החלה. שנה שבה התערערו אצל כולנו אמיתות ברורות שגרמו לנו לתהות ולשאול שאלות קיומיות. מונטסורי אמרה כי "הילדים של היום הם המגלים של המחר" (מ.מונטסורי, הרצאות לונדון עמ' 140).
עברנו ועודנו עוברים שנה קשה כעם, כהורים, כאנשי ונשות חינוך. ד"ר מונטסורי ראתה את הטרגדיה האנושית המגיעה מתוך מלחמות ומתוך הכאב הגדול יצרה את שיטת החינוך הנושאת את שמה. אם נזכור את דבריה של מונטסורי, נבין מדוע גישת החינוך שלה מכונה "חינוך לשלום" ומי יתן ומשם נשאב תקווה לשנה טובה יותר.
גיליון חודש אוקטובר יעסוק בהרחבה בנושא החינוך לשלום:
- מאמר העוסק בהבנת המושג "חינוך לשלום" מנקודת מבטה של מונטסורי.
- הציטוט החודשי שיתחבר לנושא זה.
- תרשים יחסי הגומלין כאחד מעזרי המפתח בתחום החינוך לשלום בבית הספר היסודי.
- עדכון על לוח האירועים והסדנאות הקרובים במילה.
קריאה מהנה ובעיקר, הלוואי ותתחדש עלינו שנה טובה,
רוני והדר
מדוע החינוך המונטסורי זכה לשם "חינוך לשלום"?
"מניעת מלחמה היא עבודתם של פוליטיקאים; כינון שלום הוא עבודת אנשי החינוך"
(מ.מונטסורי, חינוך ושלום, עמ' 24)
בשנת 1917, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, מונטסורי כבר גיבשה את חזונה לגבי תפקיד האנושות. היא תיארה במספר הרצאות שנתנה בסן דייגו, ארה"ב את עיקרי תפיסתה והחזון היקומי שלה. היא האמינה כי בני האדם, לאורך ההיסטוריה הצליחו לשרוד ואף לפרוח בזכות היכולות המיוחדות של האנשים להשתנות ולמצוא פתרונות לבעיות שלהם. היא מציינת שלוש בעיות עיקריות שלשיטתה איימו על האנושות בתקופות השונות: רעב, מגפות ומלחמה. ברעב ובמגיפות בני האדם טיפלו על ידי ההמצאות השונות ותהליכי ההתאמה שלהם לסביבות המשתנות, אולם היכולות להתמודד עם מלחמות לא יכלה להיפתר רק באמצעות טכנולוגיות או פתרונות פיזיים. הדרך היחידה להתמודד עם המלחמות הייתה באמצעות תקשורת, ויתור, קבלה והכלה של הזולת. מונטסורי, שחיה בשתי מלחמות העולם, ראתה את הדימיון בצרכים ובמאפיינים של הילדים במקומות שונים בעולם.
היא אף הייתה פרופסור לאנתרופולוגיה והשתמשה בידע שלה על מנת להסיק מסקנות לא רק על טבע האדם, אלא גם על מנת לתת פתרונות לבעיות הקיומיות האמיתיות שעמדו בפני האנושות במחצית המאה הקודמת. היא הייתה עסוקה במציאת התשובה לבעייה שמבחינתה הייתה הדחופה ביותר: יצירת אומה מאוחדת אחת. היא קראה לזה Una Nazione אומה מאוחדת שבה התמונה הגדולה מורכבת מחלקים קטנים ששווים ומתאחדים לכדי תמונה גדולה שוב. מתוך תפיסה זו, היא הבינה את החשיבות שיש לתחושה שבה הילד גדל. לעיתים יש החושבים כי תחושה זו מתפתחת בעיקר בשלב ההתפתחותי השני, בגילאי 6-12, אולם למעשה בכל אחד משלבי ההתפתחות יש חשיבות לבניית תחושת שייכות זו אצל הילדים.
מונטסורי הייטיבה לתאר את הרעיון הזה בספרה "חינוך ושלום":
"הילד שחש אהבה עזה לסביבתו ולכל היצורים החיים, שגילה שמחה והתלהבות בעבודה, נותן לנו סיבה לקוות שהאנושות יכולה להתפתח בכיוון חדש. תקוותנו לשלום בעתיד אינה טמונה בידע הפורמלי שהמבוגר יכול להעביר לילד, אלא בהתפתחותו הנכונה של האדם החדש".
(מ.מונטסורי, חינוך ושלום, עמ' 58)
בציטוט זה, מונטסורי מדגישה את החשיבות של טיפוח אהבה עמוקה וכבוד לסביבה ולכל היצורים החיים אצל ילדים. היא האמינה שכאשר ילדים מפתחים תחושה של חיבור ויראת כבוד לסביבתם ומוצאים שמחה וסיפוק בעבודה תכליתית, הם תורמים להתפתחות האנושות לעבר עתיד חומל ובר קיימא יותר. אהבה כזו מתפתחת כבר אצל הילדים הצעירים ביותר, אפילו מרגע הלידה. זוהי אותה האהבה שעוזרת לילדים לבנות את האמון בסביבה, לפתח תחושת שייכות ולאחר מכן גם את תחושת האחריות והמשמעות.
לסיכום, על אף שמונטסורי חייתה בתקופה אלימה וחשוכה, היא ראתה את האור והתקווה בילדים. היא האמינה כי ילד שגדל עם תחושת הערכה לדברים ולאנשים שסביבו, להיסטוריה, שמבין שלכל דבר יש תפקיד בעולם, שגם לו, לילד יש תפקיד, יגדל להיות מבוגר התורם לסביבה, לחברה ולתרבות שבה הוא חי, והאין זו מטרת החינוך כולה?
(מונטסורי, חינוך ושלום, עמ' 58)
ציטוט החודש
"הזמנים השתנו, והמדע התקדם מאוד, וכך גם העבודה שלנו; אבל העקרונות שלנו רק התחזקו, ויחד איתם האמונה שלנו שהאנושות יכולה לקוות לפתרון בעיותיה, שביניהן הדחופות ביותר הן אלה של שלום ואחדות, רק על ידי הפניית תשומת הלב והאנרגיות שלה לגילוי הילד. ולפיתוח הפוטנציאלים הגדולים של האישיות האנושית במהלך היווצרותה"
מריה מונטסורי, גילוי הילד, מבוא.
ד״ר מריה מונטסורי הציעה התבוננות מהפכנית וחדשנית על מהות החינוך. היא ערערה, הירהרה וביקרה את שיטות החינוך המסורתיות שהיו נהוגות באותה העת וטענה כי הן אינן מייטיבות עם התפתחות הילדים.
גישתה הייחודית ראתה בכל ילד ישות שלמה ומורכבת. עיקרון זה מהווה אבן יסוד בכל היבט בעקרונות הגישה החינוכית אותה יצרה.
ד"ר מונטסורי ראתה בילד את סך כל הפוטנציאלים הקיימים בו. היא טענה כי "בכל ילד מצוי סוד". אין אנו יודעים למה יגדל ויהפוך הילד שלפנינו. יש בתוכו את כל האפשרויות ועלינו לתת לו את הסביבה המייטבית, לפתוח את השביל כדי לאפשר את מימוש כל הפוטנציאלים של הילד. רק כך, יגלה לנו הילד את סודו.
תרשים יחסי הגומלין -
כי לכל דבר ולכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקיד
"לטבע יש את הסידור היפה הזה שבו כל אחד, בעודו שואף לחייו ולאושרו, עושה משהו לשיפור ושימור הסביבה."
מריה מונטסורי, אזרח העולם עמ' 21
מונטסורי האמינה ביצירת רושם חזק אצל הילדים, רושם שיצרב בתודעתם ובזכרונם וישאיר חותם. היא עשתה זאת בעזרת העזרים הפדגוגיים שפיתחה, בעזרת הסיפורים המופלאים, השימוש בחושים וגם בעזרת תרשימים שעוזרים לילדים ולילדות להבין בצורה מוחשית רעיונות מופשטים.
תכנית הלימודים לגילאי בית הספר היסודי מכונה "חינוך יקומי". זוהי למעשה תכנית לימודים אינטרדיסציפלינרית ספירלית המקיפה את כל תחומי הדעת, אך לא זאת בלבד. בבסיס תכנית הלימודים הרצון לעזור לילד להגיע לא רק לעצמאות אינטלקטואלית, אלא גם להבנה של תפקידו בחברה.
התיאוריה של מונטסורי על חיבור כל מה שמאחד את לימודי תחומי הדעת השונים, מבוססת על ההסתכלות האוניברסלית של מונטסורי כפי שמתוארת בספרה: "מילדות לבגרות". מונטסורי מחברת ומקשרת תחומים שונים הקשורים זה בזה, מבטלות את סיווג העובדות אך שומרות על הדינמיקה הברורה של הדיסציפלינות – מדעים, היסטוריה ומתמטיקה – ביחס לצרכי התפתחות, רצף התפתחותי ולימודים ספירליים. תיאוריה זו של קישוריות מוצעת לראשונה ללמידה מופשטת בתוך הכיתה, אך צומחת מעבר לארבעת הקירות אל הקהילה הקרובה ולאחר מכן אל החברה בה גדל הילד.
בשלב ההתפתחותי השני, גילאי 6-12, מונטסורי תיארה את מוחו של הילד כמוח "סיבתי" הרוצה לדעת ה-כל! לכן, הכיתה עצמה קטנה מדיי עבורו, ועל מנת לספק את סקרנותו, על הילד לצאת אל מעבר לגבולות הכיתה. וכיצד יעשה זאת? הילד יוכל לצאת אל מעבר לכתלי הכיתה בחקר הסביבה, אך גם בעזרת ספרים, אינטרנט ועזרים שיאפשרו לו להמשיך לחקור במסע שלו מן המוחשי אל המופשט. מונטסורי יצרה תרשימים רבים בדיוק כדי לגרות את מוחם של הילדים והילדות בגילאים אלו. אחד מהתרשימים הללו, המוצג לילדים בשלב דיי מוקדם בהגיעם אל בית הספר היסודי, נקרא "תרשים יחסי הגומלין".
תרשים יחסי הגומלין הינו תרשים אותו צייר מריו מונטסורי, בנה של מריה בזמן שעבדו יחד. לתרשים שני חלקים עיקריים: יחסי הגומלין של הטבע ויחסי הגומלין של בני האדם. שתי המערכות הללו מתקיימות זו לצד זו ומנהלות יחסי גומלין בינהן.
כאשר אנו מציגים את התרשים לילדים לראשונה, אין אנו חושפים את התרשים כולו לילדים, אלא המורה מציירת את חלקי התרשים אחד אחרי השני ליצירת תמונה שלמה. בכך מערכת היחסים, הרשת של המערכת אקולוגית נבנית ונחשפת לעיני הילדים. כך, נחשף גם הרעיון שעומד בבסיס גישתה: החינוך היקומי.
בתרשים זה, מונטסורי מציגה את מה שהיא מכנה "סופר-נאטורה", טבע-על באיטלקית. והכוונה היא לכל הדברים שבני האדם יצרו בעזרת הטבע. במערכת יחסי הגומלין לכל דבר בטבע חי ושאינו חי יש תפקיד. מונטסורי כינתה זאת בשם: "משימה יקומית" וכל דבר שקיים הינו "סוכן יקומי" שתפקידו לבצע את המשימה הייקומית, בכך יתקיים החזון הייקומי של מונטסורי ליצירת עולם הרמוני של אומה מאוחדת. אם כל אחד ואחת מאיתנו נדע כי אנו חלק אחד בשרשרת ארוכה של יצורים ודברים שמתקיימים פה כבר מילוני שנים, ולכל אחד ולכל דבר יש תפקיד, אזי הילדים והילדות יידעו כי גם להם יש תפקיד. בדיוק כשם שליצורים הקטנים ביותר בעולם גם יש תפקיד. לפיכך, אין זה משנה אם אתה ילד או מבוגר, אם אתה קטן או גדול - לכל אחד ואחת יש תפקיד בעולם. כל אחד מקבל, נותן ומשפיע על הסביבה. השפעה זו על הסביבה בבחירות שאנו עושים, קשורה גם לאחריות שיש לנו, בני האדם כלפי הטבע וכלפי הזולת.
אנו חוזרים אל תרשים יחסי הגומלין בתחומי הדעת השונים: בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, בשפה, בבוטניקה, באומנות ובזואולוגיה. זו אחת הסיבות שתרשים זה נחשב כ"עזר מפתח", כי הוא פותח בפני הילדים את הדלת לחקר שאינו מסתיים אף פעם.
תרשים יחסי הגומלין
מקור: מריה מונטסורי, אזרח העולם עמ' 21
חודש אחד בציר הזמן המונטסורי - אוקטובר
בסתיו 1907, החלה מונטסורי להתנסות בפיתוח עזרים לכתיבה ולקריאה. היא החלה לייצר אותיות חישה מנייר שיוף וכן אותיות נעות שנחתכו מקרטון ולצידן כרטיסיות עם תמונות. האותיות הנעות פותחו ע"י מריה מונטסורי מתוך ההבנה שלה על היכולות המנטליות של הילדים לנתח ולפרק צלילים במילים עוד לפני שהם יכולים לקרוא אותן. "התרגילים עם האותיות הנעות, מציבים את השפה כולה בתנועה. הם מעוררים פעילות אינטלקטואלית אמיתית... תרגילים מתמשכים אלה, אם כן, שבאמצעותם נבנות הן המילים המדוברות והן המילים הכתובות, סוללים לא רק את הדרך לכתיבה, אלא גם לכתיב נכון." (מריה מונטסורי, בניית האדם, עמ' 90) מאז ועד היום, בכל העולם, בשפות רבות ילדים וילדות לומדים לכתוב את הרעיונות שלהם, את המחשבות שלהם באמצעות האותיות הנעות, שהומצאו בסתיו 1907